תסמונת הניכור ההורי 

ילדי גירושים הם נושא כאוב, לאחרונה פורסם מחקר המצביע על פגיעה פיזית ממשית בקליפת המוח של קטין המעורב יתר על המידה בסכסוכים בין הוריו, על כן ראיתי חשיבות עליונה בכתיבת המאמר על ניכור הורי במטרה קצת להעיר את עיניהם של כל ההורים שחושבים שילדיהם הם כלי משחק בידיהם לניהול מאבקים מול בני הזוג.

הורה בלי ילד- קצת על תסמונת ה"ניכור ההורי"

ככל ששיעור הגירושין עלה בארץ ומאבקי המשמורת גברו כך החל המושג "ניכור הורי" או בשמו השני, "סרבנות קשר", להתפשט כאש בשדה קוצים.
בשנת 1985 הגדיר הפסיכיאטר האמריקני, ריצ'רד גרדנר, את המונח "ניכור הורי" כתסמונת בה הילד עוסק באופן כפייתי בגינויו של הורה אחד הנתפס עבורו כשנוא ומנוכר בזמן שהוא מפתח תלות ומעין נאמנות כלפי ההורה השני, המסית.
ילד החווה את גירושי הוריו לרוב ירגיש פגוע ונטוש. הדבר אף מעצים יותר את החוויה הקשה כאשר מדובר בהורה אחד המסית כנגד ההורה השני.
על פי גישתו של גרדנר, גישה אשר הומלצה על ידי ועדת שניט בשנת 2008, במצב בו קיים ניכור הורי קיימת הסתה מכוונת ובה יש להפריד את הילד מההורה המשמורן לטובת מסגרת חיצונית ובאופן הדרגתי ליישם העברת משמורת מלאה אל ההורה אשר אינו משמורן או ההורה המנוכר ובאמצעות כך לבסוף לנתק אותו כליל מההורה "המסית".
חשוב לציין כי תסמונת ה"ניכור ההורי" וכל המשתמע ממנו לא התקבלה בקרב החברות הפרופסיונליות והמדעיות ואף הסתדרות הפסיכולוגים האמריקנית מגדירה את גישתו של גרדנר כמסוכנת.
הפרדת ילד מההורה המשמורן ללא בדיקה מעמיקה האם מדובר בתסמונת הניכור או בתלונה ממשית באמצעות מומחים מתחום טראומת ילדים והתעללות בהם עלולה ליצור פגיעה בלתי הפיכה בילד ובהורה.
ראוי כי הבדיקה תיעשה במשנה זהירות, באופן מקצועי על ידי טובי המומחים בתחום וזאת כדי למזער ככל הניתן את פגיעת הטראומה הנוספת המתווספת בעת העלאת טענות מסוג זה כלפי אחד ההורים אשר עלול לחוש כי הקרקע נשמטת תחת רגליו והילד החש חשוף ופגיע ביותר.
ילדים המאופיינים בתסמונת הניכור ההורי יפתחו תלות ואמון כלפי ההורה המנכר. מדובר בילדים אשר חוו תחושות קשות בגירושי הוריהם ולמרות כי ההורה המסית מעצים את התחושות הללו באמצעות הסתה מתמשכת, ניתוק הילד מההורה המשמורן והעברתו אל ההורה המנוכר, לפי גישתו של גרדנר, יחריף אף יותר את עוצמת הפגיעה והילד המנכר עלול לחוש כי איבד את עולמו המוכר ואף נתלש מההורה היחידי בו האמין ובכך הדבר למעשה יחריף את מצוקתו ועלול לחשוף אותו לפגיעות נוספות.
בנוסף, העברת הילד המנכר, לשיטת גרדנר, למוסד עלולה לחשוף את הילד לפגיעות נוספות, לגרום לילד לאבד אמון גם כלפי ההורה המנכר ולמעשה לחשוף את הילד לחוויות טראומטיות נוספות.
למרבה הצער, המחקרים אינם מצביעים על שיטת טיפול אפקטיבית לנושא למרות שתופעת הניכור ההורי מתפשטת ללא היכר בעקבות ריבוי מקרי הגירושין.
לעניות דעתי, לאחר כי בוצעו הבדיקות המתאימות ונפסלה אפשרות של פגיעה אמתית וכי מדובר בתסמונת "ניכור הורי" ראוי כי יתערבו בנושא מומחים מתחום בריאות הנפש בכדי לקבוע דרך טיפול מקצועית ונכונה ואולי לסייע לחדש את הקשר בין ההורה המנוכר לילדו המנכר אם דרך טיפול ואם דרך חדר קשר .